יד שרה היא למעשה סניף ביתי אחד, 6,000 מתנדבים במשפחה אחת גדולה. משפחה שהוקמה לפני 44 שנה בבית קטן שבשכונה ירושלמית קטנה. הסניף הביתי הראשוני הזה, בבית משפחת אורי לופוליאנסקי הצעירה, הפך לאמפריית החסד האדירה של כולנו.
אבל הסניף הביתי הזה עוד קיים.
יד שרה גדלה, עם מאה וכמה סניפים, עם עשרות מחלקות, עם עוד ועוד מבני ענק שמעניקים לכל ישראלי את האפשרות להיעזר בלי גבול ועם כל הלב, הסניף ההוא – בשכונה הירושלמית הקטנה, עוד פועל במלוא הקיטור.
הסניף הזה, יחד עם יתר הסניפים הביתיים שהוקמו בעקבותיו, מדגישים את החסד ללא גבולות.
בסניף ביתי, אין זמני קבלה. כלומר יש, השעות מפורטות בשלט בחוץ, אבל כשדופקים בדלת ומבקשים מכשיר אנהלטור בדחיפות לחולה אסטמה, לא מצביעים על זמני הפתיחה המורים על כך שהשעה נועדה להווי משפחתי. פשוט עוזרים. באהבה!
רוצים דוגמה?
בבקשה – בעקבות הידיעה שהובאה אתמול, על 'שחרור' המחשבים ברשת יד שרה מההאטה שהקשתה על הפעילות, סיפור המסתיר את החסד הגדול מאחורי תודה קטנה.
במייל, שנשלח מאחד הסניפים הביתיים, הובעה תודה. אכן, גם בסניף הביתי הורגש השחרור. המחשב חזר לעבוד ללא בעיות מיותרות. "ואפילו הדלקת המחשב, שתמיד ארכה זמן ארוך, התקצרה משמעותית! הלילה למשל, הגיע מישהו באחד בלילה לשאול מכשיר. בעבר היינו רגילים לבקש משואל שבא בשעות כאלו להמתין זמן ממושך עד שהמחשב ידלק, אבל הלילה זה מייד נדלק ויכולנו להשאיל במהירות".
לשפשף את העיניים, לקרוא ולא להאמין! זה מה שקורה שם בסניפים הביתיים של יד שרה!
אחד בלילה. מי בכלל צריך לשאול ציוד רפואי בשעה כזו? למה שלא יבואו בשעות פתיחה? המלאכים של יד שרה לא שואלים שאלות, הם פותחים את הדלת. הם נותנים בשמחה. יש רק בעיה אחת, המחשב נדלק לאט. אבל הנה, גם זה הסתדר.
נפלאים בבני אדם!
נ.ב. ואם אפשר לנצל את הבמה ולהעיר לשואלים, שאם לא חייבים להעיר, תשתדלו להתחשב בשעות הקבלה.