ארי כהן, איש חסד בכל רמ"ח אבריו. מבוקר ועד ערב מתרוצץ הוא בין דירותיהם של קשישים, חולים, מרותקי בית ומשתקמים. כאן מתקין הוא מיטת בית חולים מאובזרת, שם יחידת אשפוז נשימתית מצויידת היטב. לעיתים נקרא הוא בדחיפות לתיקון מנוף להרמת חולה ובין אלו לאלו מביא הוא משלוח גדוש של ציוד רפואי ייחודי המותאם באופן מדוייק לצרכי החולה.
בערב, כשהוא מסיים את העבודה המרגשת והמשמעותית שלו, כשהרכב של יד שרה חוזר למחסן הראשי להצטיידות לקראת יום עבודה נוסף, חובש ארי את הכובע השני שלו. ליתר דיוק – לובש הוא את המדים הנוספים שלו; מדי אח בחדר המיון של יד שרה.
בערב, כשנפתח חדר המיון החדשני של יד שרה, משתלב ארי ב"מרכז פרנקל לרפואה דחופה" בבית יד שרה בירושלים, ומעניק סיוע רפואי ראשוני לבאים בשערי חדר המיון. טריאז' ראשוני לאלו שבאו זה מקרוב, בדיקות מקיפות לאחרים שכבר עברו את המיון הראשוני. מתן סיוע רפואי למי שכבר קיבל את ההוראות המדוייקות מהרופא. ליווי ושהייה לצד המתבקשים להישאר להשגחה ולבדיקות נוספות. עכשיו, ארי הוא לא "איש שטח". זה היה כל היום, בערב – הוא אח במיון. אח רחמן.
שתי עבודות שונות? לא מדוייק כשזה נוגע לעבודה ביד שרה.
בדיוק כמו שקרה השבוע.
ארי פרק את הציוד, חדר בית חולים גדוש במכשור המתקדם ביותר בעולם, בביתה של קשישה במרכז הארץ. המברגה ביד אחת, המוטות מוחזקות היטב מנגד, והפיכת חדר השינה לחדר אשפוז משוכלל קם ונהיה. אבל אז, ממש באמצע שהמזרן המשוכלל לטיפול בפצעי לחץ הורכב על מיטת בית החולים, החרידה צעקה את האוויר.
ראשה של הקשישה שבחדר הסמוך, זו שעבורה נרקמת יחידת האשפוז שבחדר השינה, נשמט לפתע פתאום בתנוחה חסרת חיים. המטפלת הצמודה ראתה את הדרמה מול העיניים, פרצה בצרחות אימים תוך שהיא לוחצת בכל כוחה על לחצן המצוקה שהזעיק את המוקדנים הרפואיים שבבית יד שרה.
ממוקד המצוקה של יד שרה הזעיקו מייד אמבולנס, אבל הם לא ידעו שהיד השנייה של יד שרה כבר שם…
ארי לא חיכה לקריאה נוספת. הוא אמנם כרגע בתפקיד הנגשת הבית, אבל הוא הרי אח מוסמך. מציל הוא בכל ערב חיים בחדר המיון של יד שרה. אז אם אין כאן את כל הציוד הדרוש, הוא פטור מהצלת חיים?
הוא לא החליף מדים, אבל כן החליף תפקיד. בן רגע.
אחרי דקות ספורות, כשאנשי ההצלה שהוזעקו פרצו אל הבית, ראו הם את הקשישה יושבת בנינוחות, מסכת חמצן על פניה וארי כהן עוד שם, מוודא שהיא חזרה לחיים. שהדאגה חלפה.
"אם הייתם מחכים לנו", כך אמר הפראמדיק הבכיר לאחר בדיקה ממושכת, "כנראה שכבר לא היה את מי להציל".
יש לו תפקיד.